איך לתת משוב עיצובי טוב (שמביא תוצאות)

יש משהו שכמעט אף אחד לא אומר לכם כשאתם שוכרים מעצב: איכות העבודה שתקבלו בחזרה תלויה מאוד באיכות המשוב שאתם נותנים. בניתי אתרים שבהם משוב מצוין הפך טיוטה ראשונה טובה למשהו מעולה בסבב אחד, וראיתי פרויקטים נתקעים שבועות כי המשוב היה ערימה של הערות סותרות, מעורפלות ומבוססות טעם. משוב עיצובי טוב הוא מיומנות שקל ללמוד - והמדריך הזה מראה איך לתת משוב שבאמת מקדם את העבודה.

אני כותב את זה מהצד המקבל. אני המהנדס שקורא את ההערות ומממש אותן לשינויים. אז אהיה כן לגבי מה שעוזר לי לשפר את האתר שלכם ומה ששולח אותי בסיבובים. שום דבר מזה לא קשור להיות מומחה עיצוב - זה קשור לתקשורת ברורה, כדי שהמומחה ששכרתם יוכל לעשות את העבודה הטובה ביותר עבורכם.

למה רוב המשוב העיצובי נכשל

הסוג הנפוץ ביותר של משוב שמגיע אליי הוא תגובה שמחופשת להוראה. ׳תגדיל את הלוגו׳. ׳תנסה כחול אחר׳. ׳תזיז את זה למעלה׳. אלה מרגישים מועילים, אבל הם מדלגים על המידע הכי חשוב: למה. כשקופצים ישר לפתרון, מנחשים פתרון לבעיה שלא הוגדרה - והניחוש הזה לרוב אינו התיקון הטוב ביותר. שכרתם מעצב בדיוק כי הוא מכיר פתרונות שאתם לא.

מצב הכשל השני הוא טעם שמתחזה לשיקול דעת. ׳אני לא אוהב את זה׳ היא תחושה אמיתית, אבל היא לא ניתנת לפעולה. היא לא אומרת לאף אחד מה לשנות, ומרדף אחרי העדפה לא מוגדרת של אדם אחד הוא הדרך שבה עיצוב נקי הופך לאט לעיסה. משוב מתחיל להיות שימושי ברגע שהוא מפסיק להיות על מה שאוהבים ומתחיל להיות על מה שהאתר צריך לעשות.

מתארים את הבעיה, לא את הפתרון

זה ההרגל הכי בעל ערך, ולכן הוא מוביל את הרשימה. במקום לרשום שינוי, מתארים מה לא עובד ומשאירים למעצב לפתור. אתם המומחים לבעיה - מה מבלבל, מה מרגיש לא בסדר, מה ניסיתם לעשות. המעצב הוא המומחה לפתרון.

שימו לב להבדל. ׳תגדיל את הכותרת׳ הוא פתרון, ואולי לא הנכון. ׳קראתי את הכותרת ואני עדיין לא יודע מה בעצם מוכרים כאן׳ - זו בעיה, שאפשר לפתור בטקסט גדול יותר, במילים ברורות יותר, בהזזה, או במשהו שלעולם לא הייתם חושבים עליו. בניסוח הבעיה משחררים את ארגז הכלים המלא של המעצב, במקום לכלוא אותו לרעיון אחד.

טריק פשוט: כשתופסים את עצמכם עומדים לתת הוראה, שאלו ׳מה גרם לי לרצות להגיד את זה?׳ התשובה היא בדרך כלל המשוב האמיתי. ׳תגרום לזה לבלוט׳ הופך ל׳הכפתור הראשי לא בולט, אז לא ברור איפה ללחוץ׳. עכשיו למעצב יש משהו לעבוד איתו.

מחברים כל הערה למטרה

אתר קיים כדי לעשות עבודה: לקבוע שיחות, לייצר לידים, למכור מוצר, לבנות אמינות. המשוב הטוב ביותר מקשר כל הערה לעבודה הזאת. ׳האזור הזה לא מבהיר את השירות המרכזי שלנו׳ - זה זהב, כי הוא מצביע על מטרה שהעיצוב לא משרת. ׳הייתי משתמש בירוק׳ - זה רעש, כי הוא מצביע על שום דבר מלבד העדפה אישית.

המסגור הזה גם מפרק את המבוכה שבמשוב. כשהערה קשורה למטרה, היא מפסיקה להיות ביקורת אישית על המעצב ומצתפכת לבעיה משותפת ששניכם פותרים. לא אומרים ׳טעית׳ - אומרים ׳הנה איפה העיצוב והמטרה עדיין לא מיושרים׳. שיחה הרבה יותר בריאה, עם תוצאות טובות יותר.

מדייקים ומצביעים על המקום המדויק

מעורפל נכנס, מעורפל יוצא. ׳החלק העליון מרגיש עמוס׳ משאיר מעצב מנחש איזה אלמנט, איזה מרווח, איזה גודל מסך. ׳שלושת התגים מתחת לכותרת מתחרים בכפתור הראשי ומושכים את העין ממנו׳ - זה כבר אומר בדיוק מה לטפל בו. כדאי להפנות לאלמנט הספציפי, לאזור הספציפי, ולתגובה הספציפית שהוא עורר.

אם אפשר, כדאי להצביע על הדבר ישירות: לצלם מסך ולהקיף, לציין את שם האזור, או לצטט את שורת הטקסט המדויקת. ככל שמאתרים את הבעיה במדויק יותר, כך היא תתוקן במדויק יותר - ובפחות סבבים. זה הכי חשוב בשלב העיצוב, לפני שמשהו נבנה. לכן הבנה של wireframes, mockups ו-prototypes עוזרת: לדעת באיזה תוצר מסתכלים אומר איזה סוג משוב בכלל שימושי.

מתעדפים כדי שהמעצב יידע איפה להשקיע

רשימה של עשרים הערות בלי דירוג היא לא משוב - היא מצב של בני ערובה. המעצב לא יכול להבחין מה קריטי ומה מחשבה חולפת, אז הוא או מתייחס לכל דבר כדחוף ושורף את התקציב, או מנחש לא נכון ומתסכל. הפתרון הוא למיין את המשוב לשלושה דליים.

• חובה לתיקון: דברים שחוסמים את האתר מלעשות את עבודתו. הקריאה לפעולה הראשית קשה למציאה. התמחור מבלבל. אלה לא ניתנים למשא ומתן.
• ישפר: דברים שיהפכו את זה לטוב יותר אבל לא חוסמים. אזור שאפשר להדק, תמונה שיכולה להיות חזקה יותר.
• העדפה קלה: החלטות טעם קטנות שאפשר לסמן אבל לשמוח להשאיר למעצב. כדאי לציין אותן כאופציונליות כדי שלא ידחקו את העבודה החשובה.

ההרגל הזה משנה תיקון. המעצב יודע מיד איפה העבודה האמיתית, הדברים החשובים מתוקנים קודם, והקטנות לא אוכלות את הזמן שצריך ללכת למה שחשוב.

מאחדים את המשוב לקול אחד

הדרך המהירה ביותר להוריד עיצוב מהפסים היא ששלושה אנשים שולחים למעצב שלוש הודעות סותרות לאורך יומיים. ׳תעשה את זה חם יותר׳ מאחד, ׳תשאיר מינימליסטי׳ מהשני, ׳בן הדוד שלי אומר להשתמש באדום׳ מהשלישי. המעצב לא יכול לרצות את כולם, וכל הלוך ושוב עולה זמן ורצון טוב.

לפני שמשוב מגיע אליי, צריך לאחד אותו פנימית. אוספים את הקלט של כולם, פותרים מחלוקות בינינו, ושולחים רשימה אחת מאוחדת. אם שני בעלי עניין באמת חלוקים, מחליטים איזו מטרה מנצחת לפני שמעבירים את זה לידיים - במקום לבקש מהמעצב לתווך ויכוח פנימי. קול ברור אחד מנצח ועדה בכל פעם.

משוב טוב מול רע: זה לצד זה

הנה כל הגישה בדוגמאות מוחשיות. הטור הרע הוא מה שמגיע לרוב. הטור הטוב הוא מה שהופך את העבודה - ואת האתר שלכם - לטובים בהרבה.

מילה קצרה על אמון

דבר אחד אחרון שגורם לכל מה שלמעלה לעבוד טוב יותר: שוכרים מישהו שסומכים עליו, ואז נותנים לו לעשות את עבודתו. כל הרעיון של לתאר בעיות במקום להכתיב פתרונות הוא שנשענים על המומחיות שלו. כשמוצאים את עצמכם רוצים לשלוט בכל פיקסל, זה בדרך כלל אומר או שכירה לא נכונה, או מטרות שלא הוגדרו ברורות מראש. מסדרים את המטרות, מתקשרים בבירור - ומעצב טוב יחזיר את האמון הזה בעבודה טובה יותר ממה שהיה אפשר להגדיר.

משוב הוא שיתוף פעולה, לא תיקון. כשמתארים בעיות, מקשרים אותן למטרות, מדייקים, מתעדפים ומדברים בקול אחד - הופכים סבבי תיקון מקרב חבל מתסכל לדרך מהירה למשהו באמת טוב.

אם עומדים להתחיל פרויקט אתר או אפליקציה ורוצים תהליך שבו המשוב שלכם באמת מעצב את התוצאה, קבעו שיחה ובואו נדבר על זה, או הגיעו אליי דרך טופס יצירת הקשר. ואם רוצים להבין את שלבי העיצוב שעליהם המשוב שלכם ינחת, כדאי לקרוא עכשיו על wireframes מול mockups מול prototypes.