דואר ישראל מול חברות שליחויות פרטיות: השוואת ממשקים לחנות אונליין

ההשוואה בין דואר ישראל לחברת שליחויות פרטית עבור חנות אונליין אינה השוואת מחירים אלא השוואת ממשקים: כמה מהתהליך אפשר להריץ מהמערכת שלכם, איזה מידע חוזר, ומה נשאר עבודה ידנית. שני הצדדים אינם מפרסמים מפרט טכני פומבי, וזה משנה את סדר הצעדים.

שני מסלולי החיבור, בקצרה

דואר ישראל הוא ספק תשתית עם פריסה ארצית ורשת מרכזי מסירה גדולה, ושירותי סחר מקוון ייעודיים ללקוחות עסקיים. השירות Click2post מתואר באתר כהפצת חבילות סחר מקוון לכ-1,000 מרכזי מסירה שהלקוח בוחר. הצד הטכני מוסדר מול הלקוח העסקי, ולא מתפרסם כתיעוד פתוח.

חברת שליחויות פרטית - HFD, צ'יטה, תפוז וכיוצא באלה - מוכרת שירות ולא תשתית. היא בונה סביב האיקומרס: אינטגרציות לפלטפורמות מסחר, נקודות חלוקה משלה, לוקרים, ולעיתים גם אחסון וליקוט. גם כאן המפרט מגיע ללקוח אחרי פתיחת חשבון.

זו הסיבה שהשוואה טכנית "לפי התיעוד" לא אפשרית בישראל. משווים לפי יכולות מפורסמות ולפי מה שהחברה מתחייבת לו בכתב.

קריטריונים שבאמת מבדילים

הטבלה הזו נועדה למילוי, לא רק לקריאה. השורות הן השאלות שכדאי לשלוח בכתב לשני הצדדים לפני שמחליטים.

איך משיגים בכלל את הממשק הטכני?

בשני המקרים אותו סדר, וזה הפרט שהכי מפתיע מפתחים:

1. פנייה מסחרית ופתיחת חשבון עסקי.
2. סיכום סוגי השירות שיהיו פעילים בחשבון - וזה מה שקובע מה בכלל אפשר לשדר.
3. קבלת פרטי החיבור או המפרט מהחברה.
4. פיתוח ובדיקה מול משלוח אמיתי אחד.

המשמעות התכנונית: אי אפשר לאמוד פרויקט אינטגרציה למוביל ישראלי לפני שלב 3. מה שכן אפשר לעשות לפניו הוא לבנות את כל מה שלא תלוי במוביל - שער השידור, מודל הסטטוסים הפנימי, טבלת המשלוחים ולוג האירועים. הנקודה הזו מפורטת גם במעקב אחר משלוחי דואר ישראל אוטומטית, שבו הכלל הוא לשאול בכתב ולא להסיק ממאמר ישן.

רזולוציית מעקב והוכחת מסירה

שני מונחים שמתערבבים ולא אמורים.

רזולוציית מעקב היא כמה אירועים אתם מקבלים לאורך חיי החבילה, וכמה מהם משמעותיים ללקוח. חבילה עם שני אירועים - "נקלט" ו"נמסר" - היא בפועל חבילה בלי מעקב מבחינת שירות הלקוחות, כי בכל השלב האמצעי אין תשובה.

הוכחת מסירה היא מה שמתועד ברגע המסירה. HFD מפרסמת שהוכחת המסירה שלה כוללת מועד, שם המקבל וחתימה. זה הנתון שמסיים מחלוקת מול לקוח.

שאלות לשאול את שני הצדדים:

• כמה אירועי סטטוס מתקבלים בפועל בשירות שאנחנו קונים.
• האם הסטטוסים נדחפים אלינו או שנדרש תשאול מהצד שלנו.
• מה מתועד ברגע המסירה, וכמה זמן זה נשמר.
• מה מתקבל כשמסירה נכשלת - סיבה מובנית או טקסט חופשי.

החזרות: הקריטריון שמשווים אחרון ומשלם ראשון

בחנות שמוכרת אופנה או מוצרי צריכה, אחוז ההחזרות הוא לעיתים הפרמטר התפעולי המשמעותי ביותר, ודווקא הוא נבדק בסוף.

שלוש שאלות שקובעות:

• האם ההחזרה נוצרת מהמערכת שלכם או שהלקוח פונה למוביל.
• האם ההחזרה מקבלת מספר מעקב משלה ומקושרת להזמנה המקורית.
• האם אפשר להחזיר דרך אותה נקודת איסוף שאליה נשלחה החבילה.

דואר ישראל מפרסם שירות החזרות משלוחים לאתרי סחר. אצל מובילים פרטיים הדפוס הרווח הוא משלוח כפול או איסוף מהלקוח לחנות. ההבדל אינו במחיר אלא בשאלה מי מתחיל את התהליך - וזה בדיוק ההבדל שמרגישים כשיש מאה החזרות בחודש ולא שלוש.

כיסוי: למה רוב החנויות מסיימות עם שניהם

• אזורי ביקוש מקבלים שירות מהיר וזול יחסית מהמובילים הפרטיים.
• יישובים מרוחקים הם המקום שבו פריסת הדואר הופכת ליתרון.
• לקוחות שמעדיפים לוקר או נקודת איסוף מפוצלים ממילא לפי הרשת שהם מכירים.
• כשל אצל מוביל אחד בלי חלופה עוצר את החנות.

ריבוי מובילים הוא בדיוק המקרה שבו שכבת משלוחים משתלמת - הנושא נדון בנפרד באוטומציה לחנויות איקומרס.

מה עדיף לחבר ראשון בחנות חדשה?

בחנות חדשה מחברים ראשון את המוביל שדרכו יעברו רוב ההזמנות בפועל, ולא את זה שנותן את הכיסוי הרחב ביותר. הסיבה פשוטה: אינטגרציה שנייה תמיד זולה יותר מהראשונה, כי מודל הנתונים, שער השידור ולוג האירועים כבר נבנו.

סימנים שהגיע הזמן להוסיף מוביל שני:

• אחוז לא זניח מההזמנות מגיע מאזורים שהמוביל הראשון מכסה גרוע.
• לקוחות מבקשים נקודת איסוף שאינה ברשת של המוביל הקיים.
• תקלה יחידה אצל המוביל עצרה שידור ליום שלם.

שווה גם לקבוע מראש מי מחליט לאיזה מוביל הולכת כל הזמנה. כלל אוטומטי לפי מיקוד או אזור עדיף על החלטה ידנית של מי שאורז, כי החלטה ידנית לא ניתנת לניתוח בדיעבד ולא ניתנת להעברה לעובד חדש. כשהכלל כתוב במערכת, אפשר גם למדוד אותו: כמה הזמנות הלכו לכל מוביל, ומה שיעור הכשל של כל אחד.

מקורות

• דואר ישראל - שירותי סחר מקוון ללקוח העסקי
• HFD - פתרונות טכנולוגיים
• Ship OS - חברות שליחויות נתמכות